סובב את התקליט עם קרל הינדס

כיום מתגורר בפורטוגל, הדיג'יי סיפר ל- The Portugal News שהמסע שלו כדיג'יי התחיל כשהיה רק בן 5 או 6. "אני זוכר שהקמתי מופעים משלי עם הגרמופון Grundig של אבי, סובב את התקליטים שלו והתנסה בצלילים שונים." בשנות העשרה המאוחרות שלו, התקליטנים כסטודנט במסיבות פרטיות, מוזיקה הפכה במהרה ליותר מתשוקה. ככל שהתבגר, הוא עבר לסצנה המקצועית, דיג'יי במועדונים ובברים, וכדי ג'יי וסנאי, הופיע באירועים גדולים כמו פסטיבלים, ארוחות גאלה, חתונות ואירועים פרטיים באירופה וברחבי דרום מזרח אסיה, שם התגורר במשך 12 שנים

די ג'יי קרל הינדס אמר כי המעבר להיות DJ מקצועי הרגיש טבעי, כמעט כמו הרחבה של אהבתו הביתית למוזיקה. כיום חי בליסבון, הוא מצא קהל רענן להוט לחוות את שילוב הצלילים שלו. החל ממפגשים אינטימיים לאורך קו החוף של קוסטה קפאריקה ועד לאירועים אוצרים משלו, ליסבון נתנה לו מרחב חדש לחלוק את אהבתו לכל החיים לוויניל

חדשות פורטוגל (TPN): מדוע בחרת להשתמש רק בתקליטי ויניל בעבודה שלך?

קרל הינדס (CH): בחרתי בויניל כי זה המדיום שאני מרגיש הכי בנוח איתו ומחובר אליו באמת. כאשר תקליטורים ופורמטים דיגיטליים החלו לצבור פופולריות, ניסיתי אותם. אני עדיין משתמש בהם לאירועים מסוימים, ולמרות שיש להם יתרונות מדהימים, ויניל תמיד החזיק מקום ייחודי בליבי. בדיוק כמו שבינה מלאכותית מתקיימת איתנו בחיי היומיום, כלים דיגיטליים מתקיימים יחד בעולם התקליטנים - אבל מבחינתי, שום דבר לא ממש לוכד את אותה תחושה כמו ויניל. בפורטוגל, שם יש הערכה חזקה לאמנות ולאותנטיות, אנשים באמת מעריכים את הנוסטלגיה והחמימות שהויניל מביא לאירוע. יש משהו מיוחד בהגדרת הפטיפון שלי והוצאת תקליט, כמעט כמו להזמין אנשים לחלק מהעולם שלי. ויניל גורם לכל הופעה להרגיש כמו חיבור אישי, וזה המעורבות שאני הכי אוהב.

TPN: כמה חשוב ויניל לתעשיית המוזיקה?

CH: מבח ינתי, ויניל מחזיק מקום ייחודי וחיוני בתעשיית המוזיקה. בעולם הנשלט על ידי סטרימינג דיגיטלי, ויניל מציע משהו שמוזיקה דיגיטלית אינה יכולה ליצור קשר פיזי ומוחשי לצליל. כדי ג'יי וגם כחובב מוסיקה ואספן, אני רואה בוויניל חוויה מלאה, החל מיצירות האלבום ועד לפעולת הצבת תקליט על הפטיפון ואפילו הפגמים העדינים שמעניקים לו חום ואופי שאין כמוהו. במהלך העשור האחרון, הויניל ראה תחייה עצומה כאשר יותר אנשים ברחבי העולם - כולל כאן בפורטוגל - נמשכים לדרך הסוחפת הזו לחוות מוזיקה. אמנים רבים משחררים על ויניל כדי להתחבר לעומק יותר עם המעריצים שלהם, ואני מאמין שהפורמט הזה עוזר לשמר את אמנות המוזיקה. ויניל מסתובב מביא תחושה של אותנטיות וגסות להופעות שלי שאני פשוט לא מרגיש בפורמטים דיגיטליים. ויניל שומר על תעשיית המוזיקה מבוססת בשורשיה, משמש כתזכורת למלאכה שמאחורי כל שיר ועוזר לשמור על האמנות הזו בחיים בעולם שמתנע כל הזמן קדימה

TPN: מדוע לדעתך אנשים צוברים עניין רב יותר בתקליטי ויניל?

CH: אני חושב כי זה מציע משהו אמיתי ונצחי בעידן הדיגיטלי שלנו. קונים צעירים יותר מגלים ויניל בפעם הראשונה ונמשכים לפיסיקליות שלו. זה מזמין אותם להאט ולהעריך באופן מלא את המוזיקה, שיכולה להיות מרעננת בעולם בו הכל מיידי ועל פי דרישה. עבור דורות מבוגרים שמעולם לא עזבו ויניל, זו דרך להחזיק בעידן בו מוזיקה הייתה משהו שחוויתם באמת, לא רק צרכתם. איכות הצליל היא עוד משיכה גדולה: לוויניל יש חום ועושר שקשה לשכפל בפורמטים דיגיטליים. אני רואה את זה ממקור ראשון בליסבון, שם גם המקומיים וגם המבקרים הבינלאומיים נלכדים מהצליל הייחודי של הוויניל במקומות כמו שוק הפשפשים התוסס בפיירה דה לאדרה, שם חפירה בארגזים מרגישה כמו לחשוף אבני חן נסתרות, ממש כמו כשנהגתי לחקור את האוסף של אבי. לכן, בין זיכרונות נוסטלגיים לתגליות חדשות, אנשים משתוקקים לחיבור העמוק והאישי יותר למוזיקה שהויניל מאפשר

TPN: האם אתה חושב שמגמה זו תימשך הרבה יותר זמן?

ש: מי יודע מה יקרה בעתיד? אבל אני כן מאמין שהוויניל עמד במבחן הזמן ולא הולך לשום מקום בקרוב. זה עדיין כאן, ואני חושב שהוא ימשיך לגדול ככל שיותר אנשים יחפשו משהו מוחשי בעולם דיגיטלי יותר ויותר. ויניל מעניק למוזיקה נוכחות פיזית, דרך לקיים אינטראקציה עם צליל מעבר להקישה על מסך בלבד. החיבור הזה חזק, וכל עוד אנשים מעריכים את החוויה הזו, אני מאמין שהויניל ימשיך לשגשג.

TPN: למה יש לך קשר אישי כל כך חזק לוויניל?
CH: בשבי לי, כל תקליט ויניל הוא כמו קפסולת זמן, זיכרון שנלכד בצליל. לכל תקליט באוסף שלי יש סיפור משלו, לא רק מהמוזיקה אלא ממתי והיכן קניתי אותו ומי היה הבעלים שלו בעבר. חפירת ארגזים הציגה אותי בפני קהילה שלמה של חובבי ויניל ברחבי העולם, מבריטניה ועד ארה"ב, דרום מזרח אסיה, אירופה, וכאן בבית בפורטוגל. לעתים קרובות, אני נתקל בתקליטים עם שמות הבעלים הקודמים שרבוטים על התוויות או העטיפות, ואני תוהה מי הם היו, מה נתן להם השראה ומה המשמעות של המוזיקה עבורם. זה מרגיש כאילו הם מעבירים את השרביט לדור הבא של המאזינים, ושומרים על

הפכתי את זה גם למסורת שלי; כל תקליט שבבעלותי מוטבע "די ג'יי קארל הינדס" כך שיום אחד מישהו אחר יראה את שמי וירגיש את אותו הקשר. אני אוהב לחשוב שאני עושה את החלק הקטן שלי כדי לשמר את תרבות הוויניל, ומשאיר מורשת קטנה בכל חריץ. ויניל אינו עוסק רק בהאזנה - אלא בהעברת אהבה המשתרעת על פני דורות, יצירת שושלת של חובבי מוזיקה שמוקירים את צורת האמנות

אם אנשים רוצים לחוות חווית ויניל עם די ג'יי קרל הינדס, יכולים להצטרף למועדון ההינטור, אירוע בז'אנר פתוח, ויניל בלבד המשלב צלילים שונים באווירה אינטימית של מסיבת בית. האירוע הבא יתארח בליסבון ב -30 בנובמבר. ניתן לרכוש כרטיסים בכתובת https://www.djcarlhinds.com/Hintur_Club.

Deeply in love with music and with a guilty pleasure in criminal cases, Bruno G. Santos decided to study Journalism and Communication, hoping to combine both passions into writing. The journalist is also a passionate traveller who likes to write about other cultures and discover the various hidden gems from Portugal and the world. Press card: 8463. 

Bruno G. Santos