התקנה החדשה קובעת אזורי בלימה בקהילות עם לחץ עירוני גדול יותר, בהתבסס על מספר הדירות הזמינות לדיור קבוע או לחכירה ארוכת טווח והמפעלים הזמינים ללינה מקומית (AL).
באמצעות אותו יחס, הרגולציה קובעת גם את יצירתם של "אזורי צמיחה בר קיימא AL".
אזורים עם יחס לחץ השווה ל- 15% או גדולים מהם נחשבים ל"אזורי הכלה ", ואילו אזורים עם יחס לחץ של פחות מ- 15% נחשבים ל"אזורי צמיחה בר-קיימא".
אזורים שהוסברו
הרגולציה קובעת אפוא כאזורי הכלה את הקהילות של ויטוריה (כאשר היחס הוא 60.5%), סאו ניקולאו (48.3%), סה (44.1%), סנטו אילדפונסו (38.3%) ומירגאיה (21.8%)
.במרכז ההיסטורי של פורטו, רק הקהילה של Cedofeita נחשב "אזור צמיחה בר קיימא" בתקנה. בקהילה זו היחס בין מספר דירות AL לבין דירות קבועות או חכירה ארוכת טווח
הוא 9.8%."תחומי צמיחה בת קיימא" כוללים גם את הקהילות של אלדור (0.3%), בונפים (8.1%), קמפאנה (1%), פוז דו דורו (2.6%), לורדלו דו אורו (1. 1%), מסארלוס (7.1%), פראנהוס (1%), נבוגילדה (1%) ורמאלדה (0.6%).
התקנה של AL חדש באזורי בלימה עשויה, עם זאת, להיות מורשה "באופן יוצא דופן" אם הם כרוכים בפעולות עירוניות הקשורות לבניינים חדשים או מבנים הכפופים לעבודות שימור שהעירייה "רואה עניין מיוחד לעיר".
התקנה קובעת גם, כחריג, פעולות תכנון עירוניות "המקדמות מסחר ברחוב", באמצעות הקצאת יחידות עצמאיות התופסות לפחות 60% מקומת הקרקע של הבניינים, "עם 20% מהשטח הנותר המשמש לדיור נגיש לתקופה של לא פחות מ -25 שנה".
בין היוצאים מן הכלל, התקנה מדגישה גם בקשות שמטרתן לכבוש את כל המבנים או חלקם ריקים לחלוטין במשך יותר משלוש שנים.