בכל חנות יש סיסמאות מוגבלות מדי יום לעורכי דין, שאינם מסוגלים להתמודד עם הליכים מנהליים פשוטים, אמר עורך הדין הברזילאי, שעבד בפורטוגל במשך שש שנים.
במשרד ליסבון, שם התקיימה המחאה שהפגישה תריסר עורכי דין, ישנם רק עשרה כרטיסים זמינים ליום לעורכי דין וזה אומר שרבים צריכים לנסוע עם שחר כדי להיראות, מכיוון שהחללים מתמלאים הרבה לפני פתיחת הדלתות בשעה 9:00.
"מה נגיד ללקוחותינו אם אין לנו גישה לחנות הפתוחה ויש לנו את המגבלה הזו?" שאל עורך הדין.
"אין תגובה"
קבוצת עורכי הדין ביקשה להישמע על ידי הנהלת AIMA, אך עד כה לא קיבלה תגובה
."אתמול הייתה לנו עמית שהגיעה מאלגרבה, היא הגיעה עם שחר, בשעה 4 בבוקר, והיא אפילו אמרה שהיא לא בטוחה שיהיה לה מזל מספיק כדי להיות בין עשרת הראשונים", הסבירה איליין לינהרס, בהתחשב בכך שחוסר הגישה מהווה "מגבלה לעבודתם של עורכי דין העובדים עם מהגרים".
אמצעי קשר אחרים אינם מספקים תגובה כלשהי: "הדוא"ל נמחק, המוקד הטלפוני אינו עונה, מכתבים אינם נענים. אז אמצעי התקשורת היחיד [האפשרי] הוא הנוכחות שלנו כאן, באופן אישי."
בחודשים האחרונים גדלו הפעולות המשפטיות לדרישת עמידה בבקשות מנהליות בשל היעדר תגובה, אך גם אם השימוש בבתי המשפט גדל, עדיין יש צורך במעשים מנהליים, כמו התייעצות עם הליך.
"אין לנו גישה לשום דבר", התלונן עורך הדין.
"אינרציה זו גורמת למגבלות למהגרים" ש"אין להם מסמכים, אין ערבויות לשום דבר, מכיוון שללא מסמכים האדם אינו נראה, אדם ללא תעודה שאינו יכול לעזוב את פורטוגל, לא יכול לקבל גישה לבריאות, לא יכול לעשות כלום", האשימה איליין לינהרס.
ללא מסמכים, אזרח "אינו קיים, אך ממשיך לשלם מיסים ולעבוד", הוסיף והדגיש כי המדינה מקבלת את הכסף עבור המסמכים, אך אז אינה מגיבה.
אחת ממנהיגות התנועה הזו, פטריסיה ויאנה, מאשימה את AIMA בכך שלא הגיבה לתלונות עורכי הדין, שנמשכות זמן רב.
על פי המשפט המינהלי, "יש לנו זכות לגישה עדיפה לייעוץ של תהליכים, כי אנחנו כאן מגנים על הזכויות החוקתיות של לקוחותינו, אבל אנחנו פשוט מגיעים לכאן, אין לנו זכות להתייעצות", אמר עורך הדין.
יתר על כן, "אין לנו אפילו ספר תלונות", כפי שקורה במינהל הציבורי.
"ניסיתי להגיש תלונה, אבל הם נתנו לי דף נייר ריק", הסבירה פטריסיה ויאנה.
סוכנות הידיעות לוסה ניסתה לקבל תגובה על מחאה זו ועל התלונות של הנהלת AIMA אך טרם קיבלה תגובה.