המחקר מסכם את ההשפעות של עודף יוד

העבודה שפותחה על ידי קבוצה של חוקרים ממוסדות כגון המכון האוניברסיטאי למדעי הבריאות - CESPU, הפקולטות לרפואה ורוקחות של אוניברסיטת פורטו, הפקולטה למדעי הרפואה של החדש אוניברסיטת ליסבון, בין היתר, עוקבת אחר מחקר אחר שכבר הגיע למסקנה כי מחסור ביוד פוגע גם בהתפתחות הקוגניטיבית

במחקר זה, שיוצג היום בקונגרס הבינלאומי של TOXRUN, יחידת המחקר בטוקסיקולוגיה של המכון האוניברסיטאי למדעי הבריאות - CESPU, נותחו רמות היוד ומנת המודיעין (IQ) של כ -2,000 ילדים בגילאי 5 עד 12 שנים מבתי ספר באזור הצפון.

בשיחה עם לוסה, סנדרה לייל, אחת החוקרות המעורבות, הזהירה מפני חשיבותם של נתונים אלה להתאמת המדיניות הציבורית: "לרמות [יוד] שהן מעל [נורמלי] יש גם קשר עם מנת משכל נמוכה יותר."

"מחסור ביוד הוא רע, אך יתכן שגם עודף לא טוב במיוחד", היא אומרת.

טווח צריכת היוד היומית המומלצת על ידי ארגון הבריאות העולמי (WHO) נקבע לפי גיל ומקובץ לארבע רמות: 90 מיקרוגרם לילדים עד 5 שנים, 120 מיקרוגרם לילדים בין 6 ל -11 שנים ו -150 מיקרוגרם למבוגרים מתבגרים וקשישים. עבור נשים הרות ומניקות, הדרישות היומיות הן 250 מיקרוגרם

במחקר זה, החוקרים הגיעו למסקנה כי שיעור גבוה יותר של ילדים עם רמות מעל הרמות המומלצות היה מנת משכל מתחת לממוצע, זהה לזה שנצפה אצל אלו עם מחסור ביוד.

הודתה כי החוקרים הופתעו מתוצאות אלה, סנדרה לייל מפנה את תשומת הלב לחשיבות של התאמת מדיניות קידום בריאות הציבור בהתאם למאפייני האוכלוסייה לאחר ביצוע האבחנה.

"אפילו מדיניות קידום צריכה להיות מותאמת למציאות החברתית-כלכלית [של האוכלוסייה]", היא מוסיפה.

יוד הוא מרכיב חיוני לתפקוד תקין של הגוף והדרך היחידה להשיג אותו היא מן המזון, כי זה לא מיוצר על ידי הגוף, ומשמש כדי לשמור על איזון תהליכים מטבוליים של צמיחה ופיתוח של המוח ומערכת העצבים.

המזונות העשירים ביוד הם אלו שמקורם ימי, כמו מקרל, מולים, בקלה, סלמון, הייק, קוקטיילים או שרימפס, אך הם קיימים גם בחלב, ביצה או כבד.