באותה תקופה - הכוללת נתונים דומים ברחבי אירופה - השקיעה פורטוגל יותר מפי שלושה בכבישים מאשר ברכבות: 23.4 מיליארד יורו לעומת 7.7 מיליארד.

העמותה מדגישה גם כי למרות האזהרות על שינויי אקלים ותוצאותיה מאז 1990, מדינות אירופה שניתחו (האיחוד האירופי, נורבגיה, שוויץ ובריטניה) שמרו על מוקד ההשקעה בהרחבת רשת הכבישים (1.5 מיליארד יורו), לרעת הרכבת (930 מיליארד ברכבות), הפרש של 66% בין שתי האפשרויות.

בין 1995 ל -2018 הציגה פורטוגל את הצמיחה השלישית בגובהה, במונחים מוחלטים, באורך הכבישים המהירים באירופה, אחרי ספרד וצרפת.

בכל הנוגע לצמצום רשת הרכבות, פורטוגל הייתה השלישית בגודלה, אחרי לטביה ופולין.

העמותה מדגישה כי מאז 1995 מספר הנוסעים ברכבות פורטוגזיות ירד ושמונה קווים (בסך הכל 460 ק"מ) הושבתו, והשפיעו על מספר מוערך של 100 אלף איש.

בצד החיובי, גרינפיס מוחא כפיים על יצירת מעבר הרכבת הלאומי החדש המאפשר, מאז ה -1 באוגוסט, לנוסע לנסוע - תמורת 49 יורו - ברכבות אזוריות ברחבי השטח הלאומי (לא חל על רכבות בין אזוריות ועירוניות

).

הארגון הסביבתי מתעקש גם על הצורך להשקיע בקשרים בין פורטוגל לספרד, כלומר ליסבון-מדריד, וזוכר שיש רק רכבת ישירה אחת בין פורטו לוויגו.