"הרעיון של 'עודפי מים' באגנים מסוימים, כמו אגן ריו גרנדה דו סול, שגוי לחלוטין. במאה זו כבר היו לנו תופעות בצורת מטאורולוגיות בשנים 2004/06, 2011/12, 2015, 2017/18, 2019 ו- 2022, תופעות שהישנותן נוטה להתגבר עם שינויי האקלים"

.

Movriodouro ענה על שאלות מלוסה במסגרת הפגישות האזוריות של קבוצת העבודה 'Água que Une', שנוצרה על ידי הממשלה לפיתוח אסטרטגיה לאומית חדשה לניהול מים.

"בשנת 2022, בדורו ולימה, הייתה למעשה בצורת קיצונית", נזכרה התנועה, והצביעה גם כי "המצבים יחזרו על עצמם יותר ויותר, כפי שמעידים תרחישי האקלים לאגן דורו (הפחתה ממוצעת נאמדת ב -25% בזרימת המים העיליים במהלך 50 השנים הבאות)".

לדברי מובריודורו, "בשנים אלה נפגעה קשות הפעילות החקלאית", דבר שבא לידי ביטוי ב"פנייה להפשטה האנרכית של מי תהום".

התנועה נזכרת כי "ב- Trás-os-Montes, אוכלוסיות רבות צריכות להיות מסופקות על ידי מכליות" בשנים של בצורת "וגם, בדרך כלל, בתקופת הקיץ".

בהוראת הממשלה, התוכניות שיילמדו במסגרת סקירת המסגרת התכנונית הנוכחית צופות, "כמוצא אחרון, העברת מים בין אגני הנהר", המכונה טרנסוואטס.

"העברת מים בין אגנים מייצגת כלי להתפשטות מינים אקזוטיים, מה שמגדיל עוד יותר את הפגיעות של מינים מקומיים. יתר על כן, העברת מים היא המקור העיקרי לסכסוכים חברתיים ופוליטיים בניהול המים", אומרת התנועה.

עבור Movriodouro, "יש להתאים את החקלאות לשטח ואינה יכולה להיות תלויה בהעברות מסיביות של מים מאזורים אחרים, עם עלויות כספיות וסביבתיות גבוהות מאוד".

"גידולים חדשים התובעניים מאוד למים (פירות אדומים, אבוקדו...) והפיכת מטעי זיתים ושקדים מחקלאות גשמים לייצור אינטנסיבי הגדילו את צרכי המים באופן אקספוננציאלי", הם מציינים.

Movriodouro סבור אפוא כי "חקלאות סופר-אינטנסיבית החריפה את המצב הזה", שכן "היא מייצגת 74% מצריכת המים וצריכה זו, באופן פרדוקסלי, גדולה יותר במקום בו המים נדירים יותר".

"הגידול המתמשך באספקת המים אינו בר קיימא, לא רק מבחינת הכמות אלא גם מבחינת האיכות, בהתחשב בכך שעומס הדשנים והחומרי הדברה מחקלאות אינטנסיבית יוצר השפלה של מערכות אקולוגיות ויש לו השלכות על בריאות הציבור. הגידול בציאנובקטריה במאגרים משקף בעיה זו ", הם מציינים

.

התנועה מציינת גם כי "היקפי ההשקיה הם ציבוריים, אך מי שמשתמש במים אינו משלם עבור התשתית המותקנת, אלא רק עבור שימורו ודמי שימוש", ו"לכן יש לחץ לבנות מפעלי התפלה רבים ולבצע העברות, שניהם בעלויות גבוהות מאוד".

"מי ישלם על העבודות האלה? האם העלות תבוא לידי ביטוי במחיר המים או תישא על ידי כל משלמי המסים? מחירים נמוכים כמו אלה הנהוגים באזורים מושקים רבים, בהם ההפסדים הממוצעים הם סביב 40%, מעודדים שימוש לא מסודר במים וחוסר יעילות בשימוש בהם ", מזהירה התנועה.

Movriodouro נותן את הדוגמה של אלקווה, באלנטז'ו, "שם חקלאים מסורתיים כמעט נעלמו, והוחלפו בחברות הון סיכון בינלאומיות, המנצלות מחירי מים נמוכים".