לממצאים אודות האבולוציה וההסתגלות של שושלת נמר השלג בתקופת הקרח האחרונה, שפורסמו ב"התקדמות המדע", יש השלכות משמעותיות על שימור שושלת זו, על פי החוקרים, המיוצגים בפורטוגל על ידי הפקולטה למדעים וטכנולוגיה של האוניברסיטה החדשה של ליסבון.

נמר השלג הוא חתול חמקמק עם הרגלים שמורים, ועד כה האמינו שהוא היחיד שחי אך ורק בגבהים גבוהים, בהרי מרכז אסיה.

אך חקר השלד החלקי של נמר השלג שהתגלה בשנת 2000 בפורטו דה מוס, הכולל גולגולת ומכונה 'נמר אלגר דה מנגה לארגה', מאתגר הנחות ארוכות טווח לגבי העדפות בית הגידול של חתול זה.

המחקר טוען כי נמרי שלג מעדיפים שטח תלול וסלעי ואקלים קר, מבלי בהכרח להזדקק לגבהים גבוהים.

בעוד שנמרים נפוצים התפתחו לצוד טרף מהיר וזריז בבתי גידול מיוערים חלקית, נמרי שלג פיתחו תכונות מובהקות להפלת טרף חזק כמו עזי הרים, כולל טוחנות גדולות יותר, גולגלות כיפות ולסתות וכפות חזקות יותר.

הישרדותם בשטח סלעי ועקר הייתה תלויה גם בהתאמות מרכזיות אחרות: ראייה משקפת משופרת, מבנה גולגולת אקטוטימפני גדול לשמיעה טובה יותר, גפיים חזקות לעמוד בפני ההשפעה של קפיצה בין סלעים וזנב ארוך לאיזון.

התאמות אלה התפתחו במהירות במהלך הרבעון, במיוחד מהפליסטוקן האמצעי ואילך (לפני 82,800 עד 355,000 שנה בסולם הזמן הגיאולוגי).

מחקר עתידי יחקור את הנוירואנטומיה והפליאואקולוגיה של נמר מנגה לארגה, על פי NOVA FCT.

"זו הייתה הפתעה אמיתית למצוא חבר בשושלת החתולה הזו בפלייסטוקן של פורטוגל", אמר דריו אסטרוביז-לופז, דוקטורנט בגיאולוגיה ב- NOVA FCT שהוא חלק מצוות המחקר, והוסיף כי תגלית זו אפשרית רק הודות להקשר רב עם חומרים אחרים מסין.

נמר השלג סווג כמין "פגיע" בשנת 2017, לאחר שסווג כמין בסכנת הכחדה מאז 1972.